החלטה בתיק ת"א 49398-05-13

1. בפני כתב תביעה שהוגש בגין הולדתם בעוולה את התובעים 3 ו-4.

התביעה הוגשה על ידי ההורים - תובעים 1 ו-2, על ידי הבן ה', יליד 9/386 וכן על ידי הבת ר', ילידת 12/1/00.

2. התובעים צירפו לכתב התביעה את חוות דעתם של דר' בנימין זילברמן - בתחום המיילדות, ושל פרופ' יחיאל היילבורן - בתחום הנוירוכירורגיה, בהתייחס למעקב ההריון ונסיבות לידתה של הבת ר', אולם לא המציאו חוות דעת רפואית בעניינו של הבן ה'.

3. נוכח האמור, עותרת הנתבעת לסלק את התובענה על הסף, הן בהתאם להלכת בית המשפט בעניין המר ( ע"א 1326/07 ליאור המר נ' דר' עמי עמית), וכן הם עותרים לסילוק התביעה שהוגשה על ידי ה', מחמת היעדר חוות דעת רפואית.

ב"כ התובעים מתנגד למבוקש ועותר לדחיית הבקשות.

דחיית התובענה מחמת התיישנותה

4. במסגרת הלכת המר בוטלה עילת התביעה שנודעה כ"חיים בעוולה" ונותרה על כנה עילת התביעה שעניינה "הולדה בעוולה", כאשר הובהר, כי זכות התביעה נשללה מהקטין ונותרה בידי הוריו בלבד, כאמור, בעילה של "הולדה בעוולה".

5. בעניין המר התייחס בית המשפט, בסיפא לפסק הדין, לתביעות תלויות ועומדות, שהוגשו על ידי קטינים בלבד, וקבע, כי תוצאת פסק הדין לא תחול עליהן, אולם לא נקבע מה יהיה גורל התביעות העתידיות שתוגשנה על ידי הורי הקטינים, בהסתמך על הלכת זייצוב ( ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ (2) 85), שהייתה ההלכה הנוהגת עד שינוייה באמצעות הלכת המר.

6. בתי המשפט המחוזיים ניסו לתת פתרונות לבעיות שנוצרו עם הגשת תביעות הורים, לכאורה לאחר תום תקופת ההתיישנות בת שבע השנים, שכן ברור היה, כפי שבית המשפט העליון הבהיר הבהר היטב בעניין המר, כי לא הייתה כל כוונה לשלול מהקטינים את הפיצוי לו  הם זכאים, כאשר למעשה, הלכת המר אינה אלא שינוי הגדרת עילת התביעה והקנייתה להורים בלבד.

7. התובענה נשוא החלטה זו הוגשה על ידי קטינים והוריהם כשנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, ונשאלת השאלה מה גורלה, שכן מחד גיסא - בוטלה עילת התביעה של הקטין בגין "חיים בעוולה", ומאידך גיסא - עילת התביעה של ההורים התיישנה לכאורה, שכן הוגשה בחלוף שבע שנים מלידת הקטין.

8. אין ספק, כי המצב שנוצר עם מתן פסק דין המר יצר בעיה בהתייחס לתביעות ההורים, שלכאורה התיישנו, אולם הנני סבורה כי ניתן לפתור בעיה זאת על סמך הרציו של הלכת המר, אשר הדגיש כי אין ולא הייתה כל כוונה לשלול מהקטינים את הפיצוי לו הם זכאים, ככל שתוכח תביעתם, כפי שאף עולה מדברי בית המשפט בעניין זאבי ( רע"א 9444/12 דר' דן זאבי נ' פלוני, מתאריך 28/4/13, פורסם בנבו), וכן פסק הדין בע"א 8776/08 פלוני נ' ויקטוריה שראי ואח' [פורסם בנבו, 9/10/13] שניתנו לאחר פסק הדין בעניין המר.

9. אין עוררין, כי רצוי היה לפתור את בעיית ההתיישנות שעוררה הלכת המר בפסק הדין עצמו, או בחקיקה, וכל עוד הדברים אינם מוצאים את פתרונם במסגרת הפסיקה, או החקיקה, חובה על בית המשפט לשמור על זכויות התובעים בתביעות כגון דא.

10. כאמור, בעניין אשר בפני הוגשה תביעת הקטינים והוריהם כשנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, ועל כן ברור, כי דינה של תביעת הקטינים להידחות, שכן עילת התביעה שעניינה "חיים בעוולה" נשללה מהם.

11. באשר לתביעת ההורים - לכאורה תובענה זו התיישנה, אולם היות והלכת המר שינתה את ההלכה שנהגה עד מתן פסק הדין בעניין המר, והיות וההורים הסתמכו על הלכת זייצוב, שאיפשרה לקטינים להגיש את התובענה בגין "חיים בעוולה" עד הגיעם לגיל 25, אין מקום למחוק, או לדחות את תביעת ההורים, מה עוד שהם לא השתהו בהגשתה והיגישוה זמן סביר מאד לאחר מתן פסק הדין בעניין המר.

בעבר הבעתי את דעתי, כי נוכח שינוי ההלכה, יש לשקול את תחילת מניין תקופת ההתיישנות מתאריך 28/5/12 - הוא מועד מתן פסק הדין בעניין המר, ויתכן שיש לקבוע תקופת התיישנות בת שבע שנים ממועד זה, או כל תקופת התיישנות אחרת, על מנת לאפשר להורי הקטינים הניזוקים להתארגן להגשת התובענות.

בתי משפט שונים הציעו פתרונות שונים  לבעיית מועד ההתיישנות, אולם הלכה אין, ואשר על כן הנני בדעה, כי נוכח שינוי ההלכה, ונוכח הגשת תביעת ההורים בתוך פרק זמן סביר לאחר שינוי ההלכה, אין לדחות, או למחוק את תביעתם בשל התיישנות, ויש לבררה.

12. עוד טוענת המבקשת, כי חוות הדעת שצורפו לתובענה בעניינה של ר' הן מתאריך 9/3/86 וכן מתאריך 12/1/00, קרי: חוות הדעת התומכות בטענת ההתיישנות בעניינה של ר' היו בידי התובעים שנים רבות טרם הגשת התביעה, ואף זה נימוק לדחיית התובענה מחמת התיישנות, אלא שאינני מקבלת זאת, שכן, כפי שציינתי, אין בין "הכנת" חוות הדעת שנים רבות לפני הגשת התובענה בפועל, לבין עקרון ההסתמכות של התובעים על הלכת זייצוב דבר וחצי דבר. זכותם של התובעים הייתה "להכין" את חוות הדעת ולהימנע מהגשת התובענה עד תום המועד החוקי העומד בפניהם בהתאם לחוק ההתיישנות, התש"ח - 1958 ובהתאם להלכת זייצוב, שפסה מן העולם עם מתן פסק הדין בעניין המר, ועל כן לא ניתן להסיק מעובדת הכנת חוות הדעת והימנעות מהגשת התובענה, כי התובעים זנחו את התביעה, עד כי לא יורשה להם להגישה.

סילוק התובענה על הסף מחמת אי צירוף חוות דעת רפואית

13. ב"כ התובעים הגיש יחד עם התביעה נשוא החלטה זו כ-50 תביעות, אשר במרביתן מופיע סעיף זהה, שענייננו טענה בדבר הסתרת תיעוד רפואי מהתובעים, וחסרון כיס, אשר אינו מאפשר לכאורה לתובעים להמציא חוות דעת רפואית בתמיכה לתביעות שהוגשו.